בשיטת התקשורת של תגים אלקטרוניים RFID, לעתים קרובות אנו רואים את המונחים FDX ו-HDX, אז למה בדיוק הם מתכוונים?
FDX (דופלקס מלא) הוא דופלקס מלא, שזו שיטת תקשורת שיכולה לשלוח ולקבל פעולות בו זמנית. המכשירים משני צידי התקשורת הם גם משדר וגם מקלט, ושני המכשירים יכולים להעביר נתונים בשני הכיוונים בו זמנית.
תדירות פרוטוקול FDX-A היא 125 KHz בשימוש בדרך כלל בתעשייה.
תדירות פרוטוקול FDX-B היא 134.2 KHz הוא פרוטוקול סטנדרטי לבעלי חיים.
HDX הוא חצי דופלקס (חצי דופלקס): העברת נתונים מאפשרת העברת נתונים בשני כיוונים, אבל בזמן מסוים, מותר להעביר רק נתונים בכיוון אחד.
בנוסף: יש שיטת תקשורת אלחוטית הדורשת סימפלקס (סימפלקס): רק צד אחד רשאי לשלוח מידע לצד השני בו זמנית.
כל מבנה הנתונים של FDX הוא 128 ביטים, HDX הוא 112 ביטים, ול-FDX יש יותר תוכן שניתן לכתיבה.
ל-DHX יש קצב שידור גבוה יותר מ-FDX, שזה כמעט פי שניים מהר יותר.
HDX משתמש בטכנולוגיית המרת תדרים, 124.2 KHz בעת העברת נתונים 1, 134.2 KHz בעת העברת נתונים 0
תגי ניהול בעלי חיים חייבים לעמוד בתקני ISO11784/5. ISO 11784 מציין את מבנה הקוד של זיהוי וידאו של בעלי חיים; ISO 11785 מפרט את הסטנדרט הטכני של זיהוי וידאו של בעלי חיים.
טווח תדרים ISO11784/5 134.2 kHz+-2 kHz; מרחק קריאה: 5ס"מ-21 ס"מ (כף יד), שיטת שידור: FDX/HDX
דרישות הקידוד עבור תוויות בעלי חיים בתדירות נמוכה: אם ברצונך לכתוב את קוד המדינה המתאים, אתה צריך להגיש בקשה לאישור מ-ICAR. הוועדה הבינלאומית להקלטת בעלי חיים (ICAR).
